Search
  • גלית לבב

עושה סדר - מאיפה הבגדים שלנו הגיעו ולאן הם הולכים?


בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, המדינה הרשומה על הטיקט היא רק אחת מבין כמה עצירות שעשה הבגד בדרך אלינו. על הטיקט תופיע המדינה בה הבגד נתפר באופן סופי. אבל מה היה לפני זה? איפה קטפו את הכותנה, טוו אותה לחוטים, ארגו אותה לבד? איפה צבעו או הדפיסו עליה? מאיפה הגיעו הרוכסנים, הכפתורים, הרקמות וכל שאר הפרטים על הבגד? כל זה כמובן, לא מופיע על הטיקט.


ברוב המוחלט של המקרים, בעיקר בתעשיית האופנה המהירה, בגדים יעברו בין 2-3 מדינות לפני שיגיעו למפעל ויהפכו לבגדים. הכותנה תגיע ממקור אחד, הטוויה תתבצע במקום אחר, כנ"ל לגבי האריגה והצביעה.


כאשר הבדים מגיעים למפעלים, הם נתפרים (על ידי בני אדם בעזרת מכונות, ולא להפך, חשוב לציין) לפריטים הגמורים שאותם אנחנו רואים אחר כך בחנויות ובאתרי המסחר. מה קורה בתוך המפעלים האלו? טוב, אתם כבר יודעים. רוב מפעלי הטקסטיל בעולם היום נמצאים במדינות מתפתחות, היכן ששכר המינימום הוא נמוך, והפיקוח הוא מינימלי.

ממש עוד כשבועיים נציין 8 שנים לאסון ראנה פלאזה, בו נהרגו מעל 1000 עובדים ונפצעו מעל 2500, כשמפעל טקסטיל התמוטט בבנגלדש.


כשהפריטים מוכנים, הם מחולקים ומופצים באוויר, ביבשה ובים. שינוע הסחורה הוא אחד מהגורמים המזהמים ביותר בתהליך הייצור ומוסיף לנזק האדיר שיש לתעשייה הזו על כדור הארץ גם ככה.


קופצת קצת קדימה - הר הבית בידינו - הפריט אצלנו בארון. מה קורה עכשיו? אחת משתי אופציות.

הראשונה היא שאנחנו מאוד אוהבים ונהנים מהפריט, לובשים אותו במשך תקופה ארוכה, ואולי לבסוף מחליטים שנמאס לנו (אולי גם לא!). אופציה נוספת (וכנראה יותר שכיחה) הפריט לא נראה כמו באתר/לא מתאים/לא יפה/כל סיבה אחרת - ואנחנו רוצים להחזיר אותו. מה צריך לקחת בחשבון?


במידה והחלטת למסור את הבגד שלך לתרומה - חשוב לדעת דבר אחד. מעט מאוד מהבגדים שנמסרים לתרומה/יד שנייה - מגיעים לארון חדש. מרבית הבגדים יגיעו למטמנות, או לשווקים במדינות מתפתחות. רק לסבר את האוזן,

בכל שבוע מגיעים כ15 מיליון פריטי לבוש לשוק קנטמנטו שבגאנה, שמתוכם 40% מגיעים להטמנה ושריפה.


במידה ואת רוצה להחזיר את הפריט חזרה לאתר שהזמנת ממנו - רוב הסיכויים שהפריט הזה יישרף או ייטמן באדמה. פחות ממחצית הבגדים המוחזרים לאתרים - מוצעים שוב למכירה. בשביל רוב החברות זה פשוט לא כלכלי לבדוק את תקינות הבגד שחזר ולארוז אותו מחדש, ולכן יעדיפו להיפטר ממנו.




בואו נהיה אקטיביים - מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצמצם את הנזקים?


לקנות מקומי - נכון, סביר שזה יהיה קצת יקר יותר. אבל יש לזה סיבה - ייצור מקומי הוא ידידותי יותר לסביבה, הוא מבטיח פיקוח ורגולציה על המפעלים והעובדים, וכמו כן הוא חברתי. לקנות מקומי זה לא סיסמה - זה דרך חיים.


לקנות יד שנייה - אידיאלי, אקולוגי, ייחודי! אין על יד שנייה. כמובן, זה לא מתאים לכולן ולא כולן רוצות ללבוש משהו שהיה של מישהי אחרת, זה ממש מובן. אני כן אבל ממליצה לפתוח את הראש - לא פעם ניתן למצוא פריטים חדשים עם טיקט בין הקולבים - ויש מציאות סופר שוות ונוחות לכיס.


הזמנתי אונליין ורוצה להחזיר - חכו! עם אפלקיציות כמו מאמיש, ואין סוף קבוצות פייסבוק - בטוח שתמצאו קונה אחר! תפרסמו את הפריטים, גם בקרב חברים, תנסו למצוא להם ארון חדש לפני שתרוצו לסניף הדואר הקרוב (שזה כשלעצמו סיבה מספיק טובה לנסות למכור מחדש)



חרשנו על הבגד וכבר מיצינו - זבל של אדם אחד הוא אוצר של אחר - תשאפו להעביר את הבגדים הלאה לאנשים שיהנו מהם, ולא ישר לגשת לביגודית. תארגנו מסיבת החלפות קטנה עם חברות או תעבירו כמה שקיות לבת דודה צעירה - הרבה יותר קל לוודא ככה שהבגד יהנה מחיים חדשים.


אופציה נוספת היא כמובן - למחדש! להפוך את הבגד הישן והחרוש לפריט חדש ואהוב. בין אם אצל מעצבות כמוני ובין אם יש לכם את היכולות לבד - ניתן להפוך בגדים ישנים לפריטים ואביזרים חדשים ומיוחדים!



להצטמצם - שמרתי את העצה הטובה ביותר אך הקשה ביותר לסוף - והיא פשוט לחיות יותר בצמצום. לנסות להנות ממה שיש, ולקנות פחות. להבין שהאושר והסיפוק האמיתי לא יגיע מעוד קולבים בארון, אלא מבפנים. ואם כבר האושר מגיע מהבגד - זה בגלל איך שאנחנו מרגישים בתוכו, ולא באמת בזכותו.



בברכת צרכנות נבונה לכולנו,


Re.Gal



101 views0 comments